בר"ע
בית המשפט המחוזי חיפה
|
817-05
19/05/2005
|
בפני השופט:
ש. ברלינר
|
| - נגד - |
התובע:
איילון חברה לביטוח בע"מ
|
הנתבע:
אלי רחמים
|
| פסק-דין |
1. ביום 6.7.01 נחבל המשיב בגב ובצואר בתאונת דרכים בדרכו מן העבודה לביתו. רופאי המוסד לביטוח לאומי קבעו נכות של 20 אחוזים בגלל הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני; המבקשת ביקשה לסתור קביעה זו המחייבת בתביעת הפיצויים שהגיש נגדה המשיב; בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט טובי) דחה את בקשתה, ועל כך מלינה המבקשת.
2. התאונה לא הצריכה אישפוז, לאחריה סבל המשיב מכאבי גב; אובחן ספונדילוליזיס בחוליה L5, וביום 25.7.02 הוא נותח לצורך קיבוע החוליה. קיבוע זה הצדיק את הנכות האמורה, כקביעת המוסד לביטוח לאומי.
בתביעתו אל המוסד כתב המערער כי בתאונה נגרמה תזוזה של חוליות הגב שהצריכה ניתוח, ולשאלה: "האם סבלת בעבר ממגבלות או כאבים דומים" השיב בשלילה. בפני הועדה הרפואית עמד הכרטיס הרפואי של המשיב בקופת חולים שכלל בדיקת CT מיום 24.12.01 בו "נצפה דפקט גרמי בקשת האחורי של חוליה L5עם צורה של ספונדילולוזיס בצד שמאל ודפקט גרמי לא סדיר מימין." הועדה עיינה בחומר, ורשמה כי "מעיון בתיק קופ"ח לא נמצאו שום רישומים על בעיות בגב תחתון לפני הארוע ולכן אין לשלול כי הניתוח קשור לארוע למרות שספונדילוליסיס היה עוד קודם לכן." על סמך זה נקבעה הנכות.
מתברר, כי הצהרתו של המשיב בפני המוסד על כך שבעבר לא סבל ממגבלות או מכאבים דומים בעמוד השדרה המותני לא היתה נכונה. בשנת 1982, לפני גיוסו לצבא, התלונן על כאבי גב תחתון ונמצא סקוליוזיס שמאלה של עמוד השדרה המותני. ברישומי קופת חולים צויין ביום 2.11.86 כי הוא מתלונן על כאבי גב תחתון; בתעודת השחרור של בית החולים פוריה מיום 21.5.96 נרשם כי הוא "מתלונן על כאבים בגב תחתון מזה 3 שבועות לאחר הרמת משא כבד" וסובל מ"כאבים בגב תחתון חשד לספונדילוליסיס ... חשד לפריצת דיסק... ". בגליון קופת החולים נרשם ביום 26.5.96 כי הוזמן CT לפי בקשת אורטופד בגלל כאבי גב תחתון, ובבדיקת CT מיום 10.6.96 "ניצפה בלט אחורי אנולרי דיפוזי קל בחוליות L4-L5" וכן "דפורמציה של קשת אחורית של חוליה L5 ... יתכן מדובר בדפורמציה מלידה".
בערכאה הראשונה עלה ספק אם בדיקת ה CT משנת 1996 עמדה בפני הועדה הרפואית. הבדיקה נערכה בבית החולים פוריה והפיענוח מופנה לרופא קופת חולים הכללית בטבריה. כב' השופט טובי קבע כי "סביר לכן כי היא נכללה בתיק הרפואי שעמד בפני הועדה". לטענת המבקשת הפיענוח לא עמד בפני הועדה הרפואית, ובאת כוח המשיב טוענת ההיפך, אם כי דבר זה אינו מתישב עם הצהרתה בערכאה הראשונה (עמ' 2 לפרוט' מיום 28.11.04): "אני מודיע(ה) לחברי כי לא היתה בדיקת סי.טי."
הכלל הוא כי יש לאפשר הבאת ראיות לסתור במקרים נדירים, ובהם "כשבפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלונטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, שלו היו בפניה בודאי היו מביאים לתוצאה שונה" (ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77). העובדה הבסיסית כי המשיב סבל לפני התאונה מספונדילוליסיס עמדה בפני הועדה, גם תיק קופת חולים עמד בפניה, אך ככל הנראה לא היתה בפניה בדיקת ה CT משנת 1996 אשר יכולה אולי, לשנות את פני הדברים. הרישומים המפורטים לעיל בתיק הרפואי אינם מתישבים, כך נראה לי, עם קביעת הועדה כי "לא נמצאו שום רישומים על בעיות בגב התחתון." לכך יש להוסיף את הצהרתו של המשיב כאילו לא סבל בעבר ממגבלות או מכאבים דומים, היינו כאבי גב תחתון. הרישומים אינם מתישבים, גם כן, עם עמדת ב"כ המשיב כאילו המצב קודם לתאונה היה ספונדילוליסיס "רדום". קביעת הועדה עצמה היא כשלעצמה מהוססת, תוך שהיא נוקטת בלשון "אין לשלול כי הניתוח קשור לארוע ...".
אין לומר כי הבאת הנתונים המלאים בפני הועדה היתה "בודאי" מביאה, במקרה דנן, לתוצאה שונה. אך אפשרות זו היא ממשית וראוי לבררה. הנתונים לעיל, בהצטברותם, מצדיקים, כך נראה לי, להתיר הבאת ראיות לסתור על מנת להביא לקביעה מבוססת של מצב המשיב ונכותו והקשר הסיבתי בינה לבין התאונה, על יסוד כל החומר הרפואי, בשלמותו.
אני מחליט על כן לקבל את הבקשה, ולהתיר הבאת ראיות לסתור, הכל כפי שתקבע הערכאה הראשונה בהמשיכה לדון בתובענה שבפניה.
החיוב בהוצאות בערכאה הראשונה, יתבטל.
המזכירות תדוור את פסק הדין לבאי כח הצדדים, בפקס.
ניתן היום י' באייר, תשס"ה (19 במאי 2005) בהעדר בעלי הדין.